Sanhedrine
Daf 56b
משנה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר וְהַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ וְהַמְווַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר אָנֹכִי אֶדְרוֹשׁ מֵעִמּוֹ׃
Traduction
Le faux prophète est condamné s’il prophétise ce qu’il n’a pas entendu, ou ce qui ne lui a pas été dit; mais celui qui ne fait pas connaître sa prophétie, ou le prophète qui agit contrairement à sa prophétie, ou un autre individu qui n’écoute pas le prophète, n’est pas condamné par des hommes, car l’Ecriture dit: je lui en demanderai compte moi-même (Dt 18, 19).
Pnei Moshe non traduit
מתני'. מה שלא שמע. מה שלא נאמר בנבואה לשום נביא בעולם:
ומה שלא נאמר לו. אלא לחבירו והוא שמעה מפי חבירו ובא ואמר שנאמר לו שנים אלו נביאי השקר הן ומיתתן בחנק דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע מעולם את אשר לא צויתיו לדבר הא לחבירו צויתי זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו ומת הנביא ההוא וכלי מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:
אבל הכובש על נבואתו. שלא אמרה כגון יונה בן אמיתי:
והמוותר על דברי הנביא. שמפקיר דבריו ולא חשש למה שאמר לו הנביא:
מיתתו בידי שמים. דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי קרי ביה לא ישמע וקרי ביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע הוא עצמו אל דברי הרי שלשתן בכלל וכתיב אנכי אדרוש מעמו שמיתתו בידי שמים:
הלכה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר כול'. הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע. כְּצִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה. וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. כַּחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר נְבִיא אֱמֶת הָיָה אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ קִיבּוֹסֶת וְהָיָה שׁוֹמֵעַ מַה שֶׁיִּרְמְיָה מִתְנַבֵּא בַשּׁוּק הָעֶלְיוּן וְיוֹרֵד וּמִתְנַבֵּא בַשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן. אֲמַר לֵיהּ חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. כָּל סֻמָּא דְמִילְּתָא לָא דָא הִיא אֶלָּא לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָה֭ אֶפְקוֹד אֶתְכֶ֑ם. כָּל יָמָיו שֶׁלִּמְנַשֶּׁה אֵינָן אֶלָּא חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. צֵא מֵהֶן עֶשְׂרִים שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָה עוֹנְשִׁין וְכוֹרְתִים. וּשְׁתַּיִם שֶׁלְאָמוֹן וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שֶׁלְיֹאשִׁיָּהוּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִ֣י ׀ הַשָּׁנָה הַהִ֗יא בְּרֵאשִׁית֙ מַמְלֶ֨כֶת֙ צִדְקִיָּהוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הַחֲמִשִּׁית בַּחוֹדֶשׁ הַֽחֲמִישִׁ֑י אָמַ֣ר אֵלַ֡י חֲנַנְיָה֩ בֶן עַזּ֨וּר חַנָּבִ֜יא אֲשֶׁ֤ר מִגִּבְעוֹן֙ בֵּית יְי לְעֵינֵ֧י הַכֹּֽהֲנִ֛ים וְכָל הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ כֹּֽה אָמַ֞ר יְי צְבָא֛וֹת אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר שָׁבַ֕רְתִּי אֶת עוֹל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל בְּע֣וֹד ׀ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֗ים אֲנִ֤י מֵשִׁיב֙ אֶל הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶֽת כָּל כְּלֵי֖ בֵּ֣ית יְי אֲשֶׁ֨ר לָקַ֝ח נְבֽוּכַדנֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ בָּבֶל֙ מִן הָעִיר הַזֹּאת וַיְבִיאֵם֭ בָּבֶֽל׃ אָמַר לוֹ יִרְמְיָה. אַתָּה אוֹמֵר. בְּע֣וֹד ׀ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֗ים אֲנִ֤י מֵשִׁיב֙ וגו'. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁנְּבֽוּכַדנֶאצַּ֤ר בָּא וְנוֹטֵל אֶת הַשְׁאָר. בָּבֶ֥לָה יוּבָא֭וּ וְשָׁ֣מָּה יִֽהְי֑וּ וגו'. אָמַר לוֹ. תֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי מִתְנַבֵּא לְרָעָה וְאֵינִי יָכוֹל לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרַיי. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְהָבִיא רָעָה וּמִתְנָחֵם. וְאַתָּה מִתְנַבֵּא לְטוּבָה. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ הוּא צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לֹו. לָאו. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לוֹ. אִין כֵּינִי הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן אוֹת וּמוֹפֵת בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ. הַשָּׁנָה הַהִיא הוּא מֵת. כִּי סָרָה דִבֵּר עַל יי. וַהֲוָת לֵיהּ כֵּן וַיָּ֛מָת חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֑יא בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ שָׁנָה אֲחֶרֶת הָֽיְתָה וַתָּ מַר הָכֵין. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְצִוָּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בֵיתוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָה שֶׁקֶר.
Traduction
''Prophétiser ce que l’on n’a pas entendu'', c’est le cas de Sédécias b. Canaana; ''ou ce qui ne lui a pas été dit'', comme c’est arrivé à Hanania b. Azour. R. Josué b. Lévi dit: Hanania b. Azour était d’abord un vrai prophète seulement il lui arriva une erreur, cibhlo'' (de compte), car ce qu’il avait entendu prophétiser par Jérémie dans la rue supérieure, il le prophétisait dans la rue inférieure. Mais il s’était trompé sur l’indication de temps, et il se disait que finalement le compte ne doit pas être tel, car après qu’il se sera écoulé en Babylonie un espace de 70 ans, je me souviendrai de vous (Jr 29, 10). Or, toute la vie du roi Manassé n’a été que de 55 ans; que l’on retranche de là vingt ans (343)V. J., (Bikurim 2, 1)., période de temps pendant laquelle le tribunal d‘en haut suspend la peine de retranchement, plus 2 ans pour le règne d’Amon, et 31 ans pour le règne de Josias (344)De Menassé à 55 ans - 20 reste 35 ans, plus les suivants, 2 et 31 = 68 ans., ainsi qu’il est écrit (ibid. 18, 1): ''Il arriva en cette année, au commencement du règne de Sédécias, roi de Juda, l’an 5, au cinquième mois, que Hanania b. Azour le prophète, qui était de Gabaon, en la maison de l’Eternel, s’adressa à moi en présence des cohanim et de tout le peuple, en ces termes: ainsi a parlé l’Eternel Dieu Sabaoth, Dieu d’Israël, disant qu’il a brisé le joug du roi de Babel; dans deux ans d’ici je ramènerai en cet endroit tous les vases de la maison du Seigneur, que Nabuchodonosor roi de Babel a enlevés de cette ville et qu’il a emportés à Babel''. Jérémie dit alors à Hanania: tu déclares que ''dans deux ans'' Dieu fera rapporter, etc., tandis que j’affirme que Nabuchodonosor viendra alors enlever le reste: Ils viendront à Babel, est-il dit (ibid. 17, 22) et là ils seront. Donne-moi une preuve de ton assertion, lui demanda Hanania? Quant à moi, répondit Jérémie, je ne le puis, je prophétise les malheurs, car Dieu me fait prédire le mal, et il peut ensuite le regretter; mais comme toi tu prophétises le bien, c’est à toi de fournir la preuve de tes paroles. -Non, dit Hanania, c’est à toi de prouver que mon calcul sur le compte des années est inexact. S’il en est ainsi, s’écria Jérémie, je vais donc donner un indice miraculeux à l’égard de cet homme; c’est qu’il mourra en cette année, comme il est dit (ibid. 18, 16): Car il a parlé comme un révolté contre l’Eternel. En effet, la mort arriva selon cette prédiction, ainsi qu’il est dit (ibid. 17): Hanania le prophète mourut en cette année, au septième mois. Mais le 7e mois Tishri fait partie de l’année suivante; pourquoi donc est-il dit en cette année? Ceci prouve qu’il mourut la veille du nouvel an, et sentant sa fin venir il ordonna à ses fils et à ses gens de cacher sa mort, et de ne la faire connaître qu’après le nouvel an, de façon à faire taxer de mensonge la prophétie de Jérémie.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כצדקיה בן כנענה. שניבא לאחאב מה שלא שמע מעולם:
כחנניה בן עזור. ששמע דברי ירמיהו והיה מתנבא כדלקמן:
נביא אמת היה. בתחלה:
אלא שהיה לו קיבוסת. צער ודאגה מלשון קבסתן בפ' ד' מיתות צערתני א''נ לשון טעות היא וכן התם מיתפרשא כמו כן הטעתני ודבר שאינו שאלת וכלומר שהיה טועה בעצמו כשהיה שומע פורענות מה שהתנבא ירמיהו על הכלים הנותרים בבלה יבאו וגו' והיה יורד ומתנבא בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' וגו' וכדמפרש לקמיה טעותו:
כל סמא דמילתא. סוף דבר אינו אלא כזה. החשבון שהרי כתיב לפי מלאת לבבל שבעים שנה וגו' והיה חושב כל ימיו של מנשה וכו' ומפני שכבר נגזרה גזרה בימי חזקיהו שאמר לו ישעיהו הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך וגו' בבל. והיה טועה לומר שאחרי מות חזקיהו כשהתחיל מנשה להרשיע התחיל החשבון ועשרים הראשונים של מנשה אינם מן החשבון שלא היה בר עונשין בידי שמים ונשארו ל''ה משנותיו וב' של אמון ול''א של יאשיהו הרי ס''ח הדא הוא דכתיב בראשית ממלכת וגו' אמר בעוד שנתים ימים וגו' שהוא למלאת שבעים שנה:
א''ל לאו. אלא אתה ירמיהו הוא שצריך ליתן סימן לדבריך שאין החשבון שלי כלום:
אין כיני. אם כן הוא הריני אני נותן אות ומופת וכו':
והות ליה כן. שמת באותה שנה ומה שכתוב בשנה ההיא בחדש השביעי והרי חדש השביעי משנה אחרת הוא אלא מלמד וכו':
הַכּוֹבֵשׁ עַל נְבוּאָתוֹ. כְּיוֹנָה בֶּן אֲמִיתַיי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יוֹנָה בֶּן אֲמִיתַיי נְבִיא אֱמֶת הָיָה. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֹו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָה֭ וּקְרָ֣א עָלֶי֑הָ כִּי עָֽלְתָ֥ה רָֽעָתָם֭ לְפָנָי׃י אָמַר יוֹנָה. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַגּוֹיִים קְרוֹבֵי תְשׁוּבָה הֵן. וַהֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם וְהֵם עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וּפוֹרֵעַ מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת. לִבְרוּחַ. וַיָּקָ֚ם יוֹנָה֙ לִבְרוֹחַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵי֭ יְי וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אֳנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ וגו'.
Traduction
Celui qui ne fait pas connaître sa prophétie''; tel fut Jonas fils d’ Amithaï. R. Yona dit que ce même prophète était véridique; car on trouve que lorsque Dieu lui dit (Jon 1, 2): Lève-toi, et va vers la grande ville de Ninive, invoque-la, car le mal de ses habitants est monté jusque devant moi, le prophète se dit: Je sais que ces nations sont disposées à se repentir de leurs fautes (345)''V. Pirké R. Eliézer, ch. V; Mekhilta. Section Bô ch. 1.''; je vais donc les moraliser par des prophéties, et elles se repentiront. Cependant la Providence arrive et punit de leurs méfaits les ennemis d’Israël (les israélites endurcis dans leurs fautes); je n’ai donc pas d’autre ressource que de fuir ce pays comme il est dit (ibid. 3): Jonas se leva pour fuir de devant l’Eternel à Tarsis; il descendit à Jaffa, où il trouva un navire faisant voile vers Tarsis; il paya son prix et prit place.
Pnei Moshe non traduit
והקדוש ברוך הוא בא ופורע משונאיהן של ישראל. כינוי הוא שאין ישראל רוצין לחזור בתשובה ואין לי תקנה אלא לברוח מכאן לפי שאין הנבואה שורה בחוץ לארץ:
הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. אַרְבַּע טוֹטָפוֹת שֶׁלְאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת. עֲשָׂאָן חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת שֶׁלְאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת חַייָב. רִבִּי בָּא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּוֹרֶה בְדָבָר שֶׁעִיקָּרוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשׁוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. כְּגוֹן הַנְּבֵילָה כְּגוֹן הַשֶּׁרֶץ שֶׁעִיקָּרָן מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשָׁן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּכְפּוּר וְיוֹרֶה בְדָבָר שֶׁעִיקָּרוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשׁוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִין. כְּגוֹן הַנְּבֵילָה וּכְגוֹן שֶׁרֶץ שֶׁעִיקָּרָן מִדְּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשָׁן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִין. וְהוּא שֶׁיִּגְרַע וְיוֹסִיף בְּדָבָר שֶׁהוּא מְגָרֵעַ וְהוּא מוֹסִיף. זָחֲלִין אַפּוֹי דְרַב הוֹשַׁעְיָה. אֲמַר לֵיהּ. צְרִיךְ לָךְ שְׂחַק לָךְ. לָא צְרִיךְ לָךְ הַפְלִיג עֲלָךְ. תְּלַת עֶשְׂרֶה שְׁנִין עֲבַד עֲלִיל קוֹמֵי רַבֵּיהּ דְּלָא צְרִיךְ לֵיהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא. אִילּוּ לֹא דַייוֹ אֶלָּא שֶׁהָיָה מְקַבֵּיל פְּנֵי רַבּוֹ. שֶׁכָּל הַמְקַבֵּיל פְּנֵי רַבּוֹ כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. הָתִיב רִבִּי בֶרֶכְיָה. וְהָא תַנִּינָן. גּוּפָהּ שֶׁלַּבַּהֶרֶת כִּגְרִיס הַקִּילְקִי מְרוּבָּע. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. מָאן דְּאָמַר דְּכַן. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְהָא תַאנֵי. שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָּה. אָמַר לֵיהּ. הִיא תְפִילִּין הִיא מְזוּזָּה. 56b הָתִיב רַב הַמְנוּנָא. וְהָא תַנֵּי. בַּצִּיצִית אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת שֶׁלְּאַרְבַּע חוּטִין. עֲשָׂאָן שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁלְּאַרְבַּע חוּטִין. אָמַר לֵיהּ. גָּרַע וְלֹא הוֹסִיף. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא תַנֵּי. שְׁלִישׁ לִרְבִיכָה שְׁלִישׁ לַחַלּוֹת שְׁלִישׁ לָרְקִיקִים. שִׁילְּשָׁן שְׁלִישׁ לִרְבִיכָה שְׁלִישׁ לַחַלּוֹת שְׁלִישׁ לָרְקִיקִים. אָמַר לֵיהּ. מִיגְרַע מִן הָֽרְבִיכָה וּמוֹסִיף עַל הַחַלּוֹת וְעַל הָֽרְקִיקִין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
התורה אמרה ארבע טוטפות. כלומר שהרי החכמי' הם שאמרו כן דכך דרשינן לטוטפות טט בכתפי שתים ופת באפריקי שתים וכך הוא שציותה התורה לעשות ד' טוטפות מד' פרשיות ואם עשאן הד' פרשיות בחמשה טוטפות על דברי סופרים הוא עובר וחייב:
שעיקרן מד''ת ופירושן מדברי סופרים דכתיב על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך כדמפרש ואזיל:
כגון נבלה ושרץ. שטומאתן כתוב בתורה ופירושן בכמה שיעורן לטמא ובמה היא טומאתן מדברי סופרים הוא לפי מה שדרשו שהנבלה מטמא בכזית ובמשא כדדרשינן והאוכל והנושא ליתן שיעור לנושא כדי אכילה והשרץ בכעדשה ואינו מטמא במשא כ''א במגע:
ר' זעירא. פליג ואמר כגון נבלה ושרץ שעיקרן מד''ת ופירושן מד''ס כלומר כדוגמתן אבל אינו חייב אם הורה בנבלה ושרץ עצמן משום דבעינן והוא שיגרע ויוסיף כלומר שיוסיף בהוראתו על מה שפירשו חכמים ובזה הוא גורע כדמסיים בדבר שהוא מגרע הוא מוסיף וכגון תפילין דאם אמר חמשה טוטפות הרי הוא מוסיף על דברי חכמים ובזה הדבר בעצמו גורע הוא דקי''ל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול ונמצא פוסל את הד' טוטפות בתוספתו:
זחלין אפוי דר' הושעיא. אהא דאמר ר' יוחנן בשמו קאי. ודוגמתו תמצא בריש פרק כיצד מעברין דגרסי' התם רב אמר מאברין ושמואל אמר מעברין מ''ד מאברין מוסיפין לה אבר ומ''ד מעברין כאשה עוברה וקאמר התם ר' יוחנן בשם ר' הושעיה מוסיפין לה אבר תלה עינוי ואסתכל ביה אמר ליה למה את מסתכל בי צריך לך וכו' כדהכא. וכן הא דקאמר זחלון אפוי מיתפרשא כמו התם כלומר שר' הושעיה נתן עיניו להסתכל בר' יוחנן כד אמר שמעתתא משמיה וא''ל ר' יוחנן למה את מיסתכל בי:
צריך לך שחק לך. אם אתה שוחק והנאך על זה שאני צריך לך ולשמעתתך:
לא צריך לך הפליג עלך. כלומר איני צריך לך ולזו הלכה שאמרתי משמך שכבר אמרו אחרים כן ולא עוד אלא שהפליגו יותר עלך וממה שאמרת וכדאמר ר' זעירא:
תלת עשרי שנין. וקאמר הש''ס אע''ג דאמר לו ר' יוחנן כן מ''מ היה בא לפניו אח''כ שלש עשרה שנה ואע''פ שלא היה צריך לשמעתתיה וע''ז קאמר ר' שמואל דיו לו שכר בזה שהיה מקבל פני רבו בכל יום:
התיב ר' ברכיה. על הא דקאמר ר' זעירא והוא. שיגרע ויוסיף ובדבר שהוא מוסיף גורע ובעי הא בכה''ג שייך ג''כ לומר בענין שיעור הנגע דתנן בפ''ו דנגעים גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס תשע עדשות מקום העדשה ארבע שערות והשתא אם הזקן ממרא אמר שאין צריך להיות הגריס מרובע אלא אם יש בנגע שיעור גריס בין הכל טמא ואע''פ שאין ארכו כרחבו נמצא מוסיף הוא בשיעור האורך וגורע בשיעור הרוחב והוי גורע מחמת שהוא מוסיף כתפילין:
מאן דאמר הכן. אין הכי נמי איכא מ''ד כן דמשכחת לה אף בדין הנגעים כמו כן:
והתני שתי פרשיות שבמזוזה. ואם הוסיף פרשה אחרת פוסל הוא את המזוזה ונמצא מוסיף וגורע הוא:
היא תפילין היא מזוזה. דין אחד להם וכשאמרו הוסיף בתפילין מזוזה נמי בכלל:
התיב רב המנונא. והא בציצת נמי משכחת לה דתני בציצית צריך שיהא ד' אצבעות של אגודל מהגדיל בארבעה חוטים וזהו פירושן מדברי סופרים דדרשי גדיל ב' גדילים ד':
עשאן. כלומר אם הזקן ממרא הורה שלא יהו עושין גדיל אלא ג' אצבעות בד' חוטין וקס''ד דזה גורע ומוסיף הוא דמה שמוסיף בפתיל גורע הוא בגדיל:
א''ל גרע ולא הוסיף הוא. שהרי לא הוסיף כלום אלא במה שמגרע מהגדיל ניתוסיף בעצמו מן הפתיל ואין כאן אלא גורע:
והתני שליש לרביכה. בפ''ו דמנחות תנן התודה היתה באה חמש סאין וכו' עשרים עשרון עשרה לחמץ עשרון לחלה ועשרה למצה ובמצה שלשה מינין חלות ורקיקים ורבוכה. ואלו ג' מינין סל מצה היו שוין שהיה נותן שלשה עשרונים ושליש לכל מין ותני עלה בברייתא ומייתי לה התם בפ' שתי מדות דף פ''ט ע''א דחצי לוג שמן לתודה שהיה מביא חוצהו מחצה לחלות ולרקיקין ומחצה לרבוכה כדדריש התם ומד''ס הוא:
שילשן. והשתא אם הזקן ממרא הורה לשלש בשמן לכל המינים בשוה שליש לרבוכה ושליש לחלות ושילש לרקיקים ונמצא זה מוסיף לחלות ולרקיקים וגורע מן הרבוכה:
א''ל מיגרע וכו'. כלומר דאין ה''נ דיש כאן גרעון ברבוכה מחמת שעשה הוספה בחלות ורקיקין ודמיא לתפילין דבא הגרעון של הד' בתים מכח הוספת החמישי והכא נמי בא הגרעון של הרביכה מכח התוספת של חלות ורקיקין א''נ דקא פשיט ליה דשאני הכא דאע''ג דיש כאן גרעון ותוספת מ''מ לא הוו בדבר אחד דהגרעון הוא ברבוכה והתוספות בחלות ורקיקין ואנן מוסיף וגורע בדבר אחד בעינן כמו בתפילין או בגריס דנגע:
Sanhedrine
Daf 57a
משנה: הַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹמֵר כָּךְ אָֽמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה אֲפִלּוּ כִּווֵן אֶת הַהֲלָכָה לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל מִן הַנִּישּׂוּאִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעָלָה הַבָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק. וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן ובוֹעֲלָהּ. הָא כָל הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ׃
Traduction
Celui qui prophétise au nom d’une divinité païenne, quoiqu’il parle conformément à la loi, déclarant impur ce qui l’est et pur ce qui l’est, est condamné. Celui qui commet un adultère avec une femme mariée, même avant la cohabitation de celle-ci avec son mari, est condamné à être étranglé. Celui qui comment un adultère avec une femme mariée qui est la fille d’un cohen est aussi condamné à être étranglé, quoique cette femme soit condamnée à être brûlée. Enfin les témoins qui ont voulu faire condamner cette fille d’un cohen et un autre individu, en faisant contre eux une fausse déposition, et qui sont démentis (convaincus de faux), sont condamnés à subir le genre de mort auquel ils ont voulu faire condamner l’individu (353)Ils seront étranglés, et non condamnés à être brûlés, quoique leur témoignage eût pu faire condamner la fille du cohen à ce genre de mort..
Pnei Moshe non traduit
מתני'. לרשות הבעל. כגון שמסר האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך תו לא קרינן בה בית אביה:
57a וְהַמְווַתֵּר עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא. כְּעִידוֹ הַחוֹזֶה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. זֶה אֲמַצְיָה כֹהֵן בֵּיתאֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פִּיתְפּוּתֵי בֵצִים הָיוּ שָׁם. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה יְהוּנָתָן בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׂה.
Traduction
'' Celui qui n’écoute pas le prophète'', comme fit le compagnon de Michée (346)Selon l'avis du commentaire, ce passage est complété à l'aide de la Tossefta, ch. 14 fin., dont il est dit (2R 20, 8): Un individu de la race des prophètes dit à son prochain: par la parole de Dieu, etc., frappe-moi donc, et il le frappa. '' Ou enfin le prophète qui agit contrairement à sa propre prophétie'', tel qu’Ido le voyant, qu’un faux prophète ramena chez lui pour le repas. Ce faux prophète, dit R. Samuel b. R. Isaac, était Amazia, le pontife de Bet-El. R. Yossé dit: une telle supposition est un bris d’œufs (parole sans goût); selon lui, c’était Jonathan fils de Gerson fils de Menassé (347)''J., (Berakhot 9, 3); B., Baba Batra 119.''.
Pnei Moshe non traduit
והמוותר על דברי הנביא. חסר כאן וצ''ל כמו שהוא בתוספתא שלהי פ' י''ד והמוותר על דברי נביא כחבירו של מיכה דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וגו' ומייתי. לה לקמן ונביא שעבר על דברי עצמו כעידו החוזה שהחזירו הנביא שקר לאכול בביתו כדמייתי קראי לקמן:
זה אמציה כהן בית אל. זה הנביא שקר אמציה היה:
ור' יוסי. ס''ל זה יהונתן בן גרשום ואגב מייתי ליה מיניה הכא וכדגריס בברכות פ' הרואה:
פיתפותי בצים. כמו פצים מלשון הפצירה פים כלומר שהיה הנביא שקר הזה מפתה אותו ומפצירו בדברים הרבה עד שנתרצה לילך ולאכול עמו:
אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא דָוִד וּמְצָאוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אָמַר לוֹ. אַתָּה בֶּן בְּנוֹ שֶׁלְאוֹתוֹ צַדִּיק וְאַתְּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ. מְסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבִי אַבָּא. מְכוֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. אָמַר לוֹ. חַס וְשָׁלוֹם לֹא אָמַר לָךְ כֵּן אֶלָּא מְכוֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה שֶׁהִיא זָרָה לָךְ וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁהָיָה הַמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו מִינֵהוּ קוֹמֵס תֵּיסַווְרִין עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הָדָא הִא דִכְתִיב וּשְׁבוּאֵל בֶּן גֵּֽרְשׁ֣וֹם בֶּן מנשׁה נָגִי֭ד עַל הָאוֹצָרוֹת׃ שְׁבוּאֵל שֶׁשָּׁב אֶל אֵל בְּכָל כּוֹחוֹ. נָגִי֭ד עַל הָאוֹצָרוֹת. שֶׁמִּינֵהוּ קוֹמֵס תֵּיסַווְרִין עַל הָאוֹצָרוֹת.
Traduction
On trouve que lorsque David vint et le trouva se livrant à l’idolâtrie, il lui dit: -Quoi, toi le petit fils d’un tel juste (Menassé), tu te livres à l’idolâtrie! Jonathan lui répondit: par tradition de mon grand-père, je sais qu’il faut plutôt se livrer à un culte étranger que de demander l’aumône. -Loin de là, s’écria David, ce n’est pas ce que Menassé a voulu dire, mais ceci: livre-toi à un travail qui t’est étranger (vil), plutôt que de demander l’aumône (348)Schuhl, Sentences, p. 351.. Lorsque David vit combien Jonathan aimait l’argent, il le préposa à la garde des biens (comes tresorarius) du Temple, comme il est dit (1Ch 26, 24): Sabuel fils de Gerson fils de Menassé était préposé aux trésors; or, le mot Sabuel veut dire qu’il est retourné vers Dieu (349)Ou CHAV EL décomposition par jeu de mots du nom Sabuel. de toutes ses forces, comme préposé aux trésors, ayant reçu le titre de comes tresorarius.
Pnei Moshe non traduit
את מוצא וכו'. ביהונתן בן גרשום דריש לה איידי דאיירי ביה:
קומיס תיסוורין. ראש ונגיד על האוצרות:
חֲבֵרַייָא בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. כּוּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה וְהֶאֱרִיךְ יָמִים. אֲמַר לוֹן. עַל שֶׁהָֽיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. וּמָה הָֽיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. הֲוָה בַּר נַשׁ מַייְתֵי לֵיהּ תּוֹר אוֹ אִימֵּר אוֹ גְדִי לַעֲבוֹדָה זָרָה וַאֲמַר לֵיהּ. פַּייְסֵיהּ עָלַי. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. וְכִי מַה מוֹעִילָה לָךְ. אֵינָהּ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה וְלֹא מֵטִיבָה וְלֹא מְרֵיעָה. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. הֵיךְ נַעֲבִיד. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. אַיזִל וְאַייְתִי לִי חַד פִּינַךְ דְּסוֹלֶת וְעֶשֶׂר בֵּיעִין עֲלוֹי וַנָּא מְפַייֵס לֵיהּ עֲלָךְ. כֵּיוָן דַּהֲוָה אֲזַל הֲוָה אֲכִיל לוֹן. אֲתַא חַד בַּר פַּחִין וַאֲמַר לֵיהּ כֵּן. אָמַר לְיהּ. אִם אֵינָהּ מוֹעִילָה כְלוּם מִפְּנֵי מָה אַתְּ עֲבִיד הָכָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין חַיָּי.
Traduction
Les compagnons demandèrent devant R. Samuel b. Nahman (350)Midrash, Hazith, sur (Ct 2, 5).: comment se fait-il que ce Jonathan, quoique prêtre d’une idole, ait vécu si longtemps (sous les règnes de David, de Salomon et au-delà)? C’est, fut-il répondu, parce qu’il se montra avare dans son culte rendu à l’idole. En quoi son avarice se révélait-elle? Si quelqu’un lui apportait un bœuf, ou un agneau, ou un chevreau en sacrifice à l’idole, lui demandant d’obtenir en sa faveur l’intercession de l’idole, le prêtre répondait: à quoi bon? Que peut-elle te servir? Elle ne mange, ni boit, ne fait ni bien, ni mal. A l’intercédant qui demandait alors ce qu’il y avait à faire, il disait: Va et apporte-moi une écuelle, de farine, en y ajoutant dix œufs; et je te rendrai l’idole favorable. Aussitôt que l’auteur de cette offrande était parti, le prêtre la mangeait. A un personnage qui survint un autre jour, le prêtre répondit de même. -Si elle ne sert à rien, observa le premier, pourquoi agis-tu ainsi? (Pourquoi la petite offrande)? -Je la sollicite, répondit le prêtre, pour subvenir à mon existence.
Pnei Moshe non traduit
כומר לע''ז והאריך ימים. כל כך שאכתי בימי שלמה היה ויותר כדלקמן:
חד פינך. קערה אחת של סולת:
אתא חד בר פחין. בא עוד פגום ריק אחד ואמר לו כמו כן:
מְתִיבִין לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהָא כְתִיב עַד י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ. אֲמַר לוֹן כֵּיוָן שֶׁמֵּת דָּוִד וְעָמַד שְׁלֹמֹה וְהֶחֱלִיף אֶת כָּל סֻנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ חָזַר לְקִילְקוּלוֹ.
Traduction
Comment se fait-il, objecta-t-on à R. Samuel b. Nahman, que Jonathan soit resté prêtre jusqu’au jour où les captif du pays furent emmenés (Jg 18, 30), puisque sous David il était revenu au Judaïsme? R. Samuel b. Nahman, leur répondit: lorsque David mourut et que Salomon remplaça son chef de conseil, sugclhto'', celui-ci retourna à son aberration première (à l’idolâtrie).
Pnei Moshe non traduit
עד יום גלות הארץ. היה כומר לע''ז והרי חזר בימי דוד:
סנקליטין. הממונים והשרים:
וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ. כַּחֲבֵירוֹ שֶׁלְּמִיכָה. הָדָא הִיא דִּכְתִיב וְנָבִ֤יא אֶחָד֙ זָקֵ֔ן יֹשֵׁב֭ בְּבֵֽית אֵ֑ל וַיָּבֹא בְנ֡וֹ וַיְסַפֶּר ל֣וֹ אֶת כָּל הַמַּֽעֲשֶׂ֣ה אֲשֶׁר עָשָׂה֩ אִישׁ הָֽאֱלֹהִ֨ים וגו'. וַיֹּאמֶר לָהֶם אֲבִיהֶ֔ם אֵי זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ הָלָ֑ךְ וגו'. וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל בָּנָ֔יו חִבְשׁוּ לִי֭ אֶת הַֽחֲמ֑וֹר וגו'. וַיֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיִּ֙מְצָאֵ֔הוּ יוֹשֵׁב תַּ֣חַת הָֽאֵלָ֑ה וגו'. וַיֹּ֣אמֶר לֵ֥ךְ אִתִּ֖י הַבָּיְ֑תָה וֶֽאֱכֹ֖ל לָֽחֶם׃ וַיֹּ֗אמֶר לֹ֥א אוּכַ֛ל לָשׁ֥וּב וגו' עד וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם אֲנִ֣י נָבִיא֘ כָּמוֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר יְי לֵאמֹ֗ר וגו' עַד וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵית֖וֹ וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם כִּיחֵשׁ לוֹ׃ מָה הוּא כִּיחֵשׁ לוֹ. שִׁיקֵּר בֵּיהּ. וַיְהִ֕י הֵ֥ם יוֹשְׁבִ֖ים עַל הַשֻּׁלְחָ֑ן וַֽיְהִי֙ דְּבַ֣ר יְי אֶל הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃ אֲשֶׁר הוּשָׁב אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁר הֶשִׁיבוֹ. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֵר. וּמַה אִם מִי שֶׁהֶאֱכִיל אֶת חֲבֵירוֹ לֶחֶם שֶׁקֶר זָכָה שֶׁנִּתְייָחֵד עָלָיו הַדִּיבֵּר. הַמַּאֲכִיל אֶת חֲבֵירוֹ לֶחֶם אֱמֶת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Traduction
Ou enfin le prophète qui agit contrairement à sa propre prophétie'', comme fit Ido le voyant, puisqu’il est écrit (1R 13, 11-18): il y avait un certain vieux prophète qui demeurait à Bet-El, à qui son fils vint raconter toutes les choses que l’homme de Dieu avait faites ce jour là à Bet-El… Et leur père leur dit: par quel chemin s’en est-il allé; or, ses enfants avaient vu le chemin par lequel l’homme de Dieu qui était venu de Juda s’en était allé. Et il dit à ses fils: Sellez-moi mon âne, et ils le sellèrent, puis il monta dessus. Et il s’en alla après l’homme de Dieu; il le trouva assis sous un chêne, et il lui dit: -Es-tu l’homme de Dieu venu de Juda? Et il lui répondit: -oui, c’est moi. Alors il lui dit: -viens avec moi à la maison, manger du pain. Mais l’homme répondit: -Je ne puis retourner avec toi… Et il lui dit: -moi aussi je suis prophète comme toi, et un ange m’a parlé au nom de l’Eternel, me disant: Ramène-le avec toi dans ta maison, qu’il mange du pain et boive de l’eau. Mais il mentait. En quoi mentait-il? La prétendue intervention divine était mensongère. Il est dit ensuite (ibid.): Comme ils étaient assis à table, la parole de l’Eternel s’adressa au prophète qu’il ramena. Or, il n’est pas dit ''qui a été ramené'', mais ''qu’il ramena''; on peut en tirer une déduction par a fortiori: Si celui qui a fait manger son prochain par mensonge a un mérite tel, que la Divinité a daigné lui parler; à plus forte raison est méritoire celui qui donne à manger à son prochain par principe de vérité (en vue du bien).
Pnei Moshe non traduit
ונביא שעבר על דברי עצמו. עידו החוזה צ''ל כדלעיל והשתא מייתי ליה במה שעבר כדכתיבי קראי:
לחם אמת. כלומר כוונתו לשם שמים ולגמול עמו חסד ואמת:
כָּתוּב וְאִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֗ים אָמַ֧ר אֶל רֵעֵ֛הוּ בִּדְבַ֥ר יְי וגו'. וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא שָׁמַ֨עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְי הִנְּךָ֤ הוֹלֵךְ֙ מֵֽאִתִּ֔י וְהִכְּךָ֖ הָֽאַרְיֵ֑ה וַיֵּ֨לֶךְ֙ מֵאִתּוֹ וַיִּמְצָאֵ֥הוּ הָֽאַרְיֵה֭ וַיַּכֵּֽהוּ׃ וַיִּמְצָא֙ אִ֣ישׁ אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיַּכֵּ֥הוּ וגו'. וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַנָּבִ֔יא וַיַּֽעֲמֹ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ עַל הַדָּ֑רֶךְ וַיִּתְחַפֵּ֥שׂ בָּֽאֲפֵר֭ עַל עֵינָֽיו׃ וַיְהִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ עוֹבֵר וְה֖וּא צָעַ֣ק אֶל הַמֶּ֑לֶךְ וגו'. וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה וגו'. וַיְמַהֵ֕ר וַיָּ֙סַר֙ אֶת הָ֣אֲפֵ֔ר מֵֽעֲלֵ֖ עֵינָי֑ו וגו'. וַיֹּ֣אמֶר לוֹ כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְי יַ֛עַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְ֥תָּ אֶֽת אִֽישׁ חֶרְמִ֖י מִיָּד֑ וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ וְכָתוּב וַיִּגַּ֞שׁ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֗ים וַיֹּאמֶר֘ כֹּֽה אָמַ֣ר יְי. וְלָמָּה וַיֹּאמֶר֘ וַיֹּ֜אמֶר שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא בָאֲמִירָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ. אִם בָּא בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם תַּחַת יָֽדְךָ אַל תָּחוֹס עָלָיו וְאַל תַּחְמוֹל עָלָיו. וּבָאֲמִירָה הַשְּׁנִייָה אָמַר לוּ יַ֛עַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְ֥תָּ אֶֽת אִֽישׁ חֶרְמִ֖י וגו'. כַּמָּה מְצוּדוֹת וַחֲרָמִים עָשִׂיתִי לוֹ עַד שֶׁמָּסַרְתִּיו תַּחַת יָֽדְךָ וְשִׁלַּחְתּוֹ וְהָלַךְ בְּשָׁלוֹם. לְפִיכָךְ וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁיָּֽצְאוּ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה לֹא מֵת מִכּוּלָּם אֶלָּא אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. וְהָדָא הִיא דִכְתִיב וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֨שֶׁת֙ לְתוּמּוֹ וַיַּךְ אֶת מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְייָן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפוֹךְ יָדְךָ֛ וְהֽוֹצִיאֵינִי מִן הַמַּֽחֲנֶה֭ כִּ֥י הָֽחֳלֵֽיתִי׃ מָה אֲנִי מְקַייֵם וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ רִבִּי יוּחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אוֹתָהּ הַטִּיפָּה שֶׁיָּצָאת מֵאוֹתוֹ צַדִּיק כִּיפְּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
Traduction
Quant au compagnon de Michée, il est dit (ibid., 20, 35-42): ''Un homme de la race des prophètes dit à son prochain: par la parole de Dieu, etc. Il lui répondit: parce que tu n’as pas écouté la voix de l’Eternel, tu vas te retirer de moi, et un lion te tuera. Quand il se fut séparé d’avec lui, un lion le trouva et le tua. Puis il trouva un autre homme et lui dit: frappe-moi; cet homme le frappa, et le blessa. Après cela, le prophète s’en alla et s’arrêta, attendant le roi sur le chemin et se déguisa, ayant un bandeau sur les yeux. Comme le roi passait, il cria vers le roi et dit: Ton serviteur était allé au milieu du combat;puis quelqu’un se retirant m’a amené un homme et m’a dit de le garder… Il est arrivé comme ton serviteur faisait des affaires, çà et là, cet homme ne s’est point trouvé, et le roi d’Israël dit: telle est ta condamnation; tu l’as décidé. Alors cet homme enleva vite le bandeau de ses yeux, et le roi d’Israël reconnut qu’il était d’entre les prophètes. Et le prophète lui dit: Ainsi a dit l’Eternel: parce que tu as laissé aller d’entre tes mains l’homme que j’avais condamné à l’interdit, ta vie répondra pour la sienne, et ton peuple pour son peuple''. Auparavant, il est dit (ibid. 20): ''Alors l’homme de Dieu vint, et parla au roi d’Israël, et dit: Ainsi a dit l’Eternel, parce que les Syriens ont dit que l’Eternel est le Dieu des montagnes, non des vallées, je livrerai entre tes mains toute cette grande multitude, et vous saurez que je suis Dieu''. Au commencement, il y a deux fois l’expression et dit; la première semble dire à Achab, si Ben-Hadad tombe sous sa main, de ne pas l’épargner (351)Midrash Rabba sur (Qo 1, 13)., ni d’en avoir pitié; la seconde expression se réfère aux mots ''parce que tu as laissé partir l’homme que j’avais mis en anathème, etc.''; je lui a dressé des embûches et des interdits pour te le livrer (352)Même Midrash sur (Lv 26)., et tu le laisses aller en paix. Aussi, ''ta vie répondra pour la sienne et ton peuple pour son peuple''. On trouve que lorsque Israël livra alors combat, seul le roi Achab mourut entre tous, comme il est écrit (ibid. 22, 34): Alors quelqu’un tira de l’arc de toute sa force et frappa le roi d’Israël entre les jointures de la cuirasse. Et le roi dit à son cocher: détourne-toi et mène-moi hors du camp, car on m’a fort blessé. Comment fut réalisée l’expression ''et ton peuple pour son peuple''? R. Yohanan au nom de R. Simon b. Yohaï répond: la goutte de sang versée par ce juste (et le prophète blessé par l’homme qui le frappa) servit d’expiation pour tout Israël.
Pnei Moshe non traduit
כתיב ואיש אחד וגו'. השתא מייתי ליה קראי דחבירו של מיכה:
וכתיב ויגש איש האלהים. לעיל מיניה כתיב כשהלך אחאב להלחם עם בן הדד אפקה ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' יען אשר אמרו ארס אלהי הרים ה' וגו' ולמה ויאמר ויאמר שני פעמים:
אלא באמירה הראשונה וכו'. כלומר אותו הנביא שאמר לו בראשונה אם בא הדד מלך ארם תחת ידך וכו' הוא הנביא בעצמו שאמר לו אח''כ יען שלחת את איש חרמי מיד וגו' ואני הזהרתיך בתחלה על זה:
מה אני מקיים ועמך תחת עמו. והלא לא מת אלא אחאב לבדו:
אותה הטיפה שיצאת מאותו צדיק. הנביא כדכתיב לעיל ויכהו האיש הכה ופצוע כיפרה על כל ישראל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source